עונג.
איזה לחץ לכתוב על זה. רק לא מאמינה לעצמי למה שאני אכתוב. לא סומכת על עצמי.
גרעין סלה זה עונג?
מה, משחק פתיחה, מרק לארוחת ערב? זה דברים קטנים כל כך, בקטנה, זה הפירורים של העונג.
בעונג יש היררכייה?
דיברנו והיה נחמד. אבל היו כל כך הרבה נושאים סמויים, כל כך הרבה נקודות שהתחמקנו מהן, אזורים שאסור לגעת בהם.
והיה כל כך הרבה יש, כל כך הרבה מפגש ורוגע.
אבל אם יש השתקה, אז יש דיסוציאציה.
זה לא דיסוציאציה, אני יודעת מה שאני יודעת.
יש כל כך הרבה הבטחות שלא הבטחנו.
אני ואיתי מבטיחים גם בלי מילים.
וכשאין מילים ואין דימויים אז אין הבטחות ואין תמונת עתיד.
אני יודעת שזה טוב לי. וכשאני מדברת איתך אני מרגישה שאני באשליה. אני הולכת על ענן שהולך להינמס לי מתחת לרגליים, ואני ארד כמו גשם למטה למטה, אפגע באדמה ואצטרך למצוא את דרכי לבד לאיזשהו מקור מים גדול.
אני יודעת שזה טוב לי. מה טוב לי? מה טוב פה?
טוב. טוב טוב טוב
הכחשה השכחה הוזלה מריחה
תמונת עתיד! התרעת תמונת עתיד! היא לא נמצאת, זו טעות במסלול!
אולי לא טוב? אם לך לא טוב איך לי טוב? איך יכול להיות לי טוב ביחד איתך כשלך לא טוב איתי.
אביבה זה לא קשור אליך. לא כל העולם סובב סביבך אפחד לא אוהב אותך
מה לא קשור, מה לא קשור?!? איך יכול להיות לא קשור
"זה לא את, זה אני"
זה אני זה אני זה אני
מה עשינו טוב, מה שחררנו אם עדיין יש כזו תלות? למה צריך קבוצה אם עדיין אני לא נותנת לך לפרוח?
סיפורו של אריק אינשטיין, בין עוף גוזל ל-קח אישה. הו הפטריארכיה
טוב. עונג. לצחוק בסלון. להקשיב לסיפורים. להיות מצחיקה. לדעת אותך. להכיר ימים ושבועות ושנים וצוותים והורים ואחים וחברים וקשיים. לדעת לדעת לדעת.
ועם זאת לא לדעת. מה אני בכלל יודעת? אם את אומרת את זה. מה אני יודעת?
איזו הבטחה יש פה? אין חוזה עבר קדמוני שמרחף עלינו. זה טוב ומסתבר שגם רע. כי כשלא נגיד כלום הפירוד יבוא. כי אין חוזה קדמוני שמרחף מעלינו. לא מצפים מאיתנו לכלום. אנחנו סתם.
אנחנו לא סתם! אני לא סתם. חיי הם לא סתם
כמה קיטש במכתב אחד.
מסתבר שאני לא מסוגלת לסיים יפה. אני מפחדת מדי מהדקירה בלב החשוף.
איזה לחץ לכתוב על זה. רק לא מאמינה לעצמי למה שאני אכתוב. לא סומכת על עצמי.
גרעין סלה זה עונג?
מה, משחק פתיחה, מרק לארוחת ערב? זה דברים קטנים כל כך, בקטנה, זה הפירורים של העונג.
בעונג יש היררכייה?
דיברנו והיה נחמד. אבל היו כל כך הרבה נושאים סמויים, כל כך הרבה נקודות שהתחמקנו מהן, אזורים שאסור לגעת בהם.
והיה כל כך הרבה יש, כל כך הרבה מפגש ורוגע.
אבל אם יש השתקה, אז יש דיסוציאציה.
זה לא דיסוציאציה, אני יודעת מה שאני יודעת.
יש כל כך הרבה הבטחות שלא הבטחנו.
אני ואיתי מבטיחים גם בלי מילים.
וכשאין מילים ואין דימויים אז אין הבטחות ואין תמונת עתיד.
אני יודעת שזה טוב לי. וכשאני מדברת איתך אני מרגישה שאני באשליה. אני הולכת על ענן שהולך להינמס לי מתחת לרגליים, ואני ארד כמו גשם למטה למטה, אפגע באדמה ואצטרך למצוא את דרכי לבד לאיזשהו מקור מים גדול.
אני יודעת שזה טוב לי. מה טוב לי? מה טוב פה?
טוב. טוב טוב טוב
הכחשה השכחה הוזלה מריחה
תמונת עתיד! התרעת תמונת עתיד! היא לא נמצאת, זו טעות במסלול!
אולי לא טוב? אם לך לא טוב איך לי טוב? איך יכול להיות לי טוב ביחד איתך כשלך לא טוב איתי.
אביבה זה לא קשור אליך. לא כל העולם סובב סביבך אפחד לא אוהב אותך
מה לא קשור, מה לא קשור?!? איך יכול להיות לא קשור
"זה לא את, זה אני"
זה אני זה אני זה אני
מה עשינו טוב, מה שחררנו אם עדיין יש כזו תלות? למה צריך קבוצה אם עדיין אני לא נותנת לך לפרוח?
סיפורו של אריק אינשטיין, בין עוף גוזל ל-קח אישה. הו הפטריארכיה
טוב. עונג. לצחוק בסלון. להקשיב לסיפורים. להיות מצחיקה. לדעת אותך. להכיר ימים ושבועות ושנים וצוותים והורים ואחים וחברים וקשיים. לדעת לדעת לדעת.
ועם זאת לא לדעת. מה אני בכלל יודעת? אם את אומרת את זה. מה אני יודעת?
איזו הבטחה יש פה? אין חוזה עבר קדמוני שמרחף עלינו. זה טוב ומסתבר שגם רע. כי כשלא נגיד כלום הפירוד יבוא. כי אין חוזה קדמוני שמרחף מעלינו. לא מצפים מאיתנו לכלום. אנחנו סתם.
אנחנו לא סתם! אני לא סתם. חיי הם לא סתם
כמה קיטש במכתב אחד.
מסתבר שאני לא מסוגלת לסיים יפה. אני מפחדת מדי מהדקירה בלב החשוף.
