ראובן
ככה קראו לו?
חוות הכשרה, קומונרית בקן ג' באר שבע, עדיין הרצליינית לגמרי.
טיול סוכות. מהקן שלנו יצא רק חניך אחד. ראובן, בחור גבוה, בכיתה
י"ב. הצטרפנו לקן ערד נראה לי. אני יוצאת איתו, לפעמים נשארת בחניון, לפעמים
מטיילת. ביום שאנחנו מטיילים הוא לא מוריד את האוזניות מהראש כל היום. מסתובב עם
טרנזיסטור ושומע רדיו. כל הטיול. שאר החניכים צוחקים, משחקים. אני מנסה לדבר,
לדובב אותו. הוא דבק באוזניות.
בלילה השני יש אירוע, ערב פסטינגב או משהו כזה. כולם עושים צחוקים,
משימות מגעילות שכוללות צחצוח שיניים ושתיית מי הצחצוחים, מורלים ושאר דברים של
תנועת נוער. אני מנסה לשבת קצת עם ראובן. בשלב מסויים אני לא מוצאת אותו. אנחנו על
חוף בים המלח. אני מחפשת. בסוף אני מוצאת אותו על איזה מגדל, אולי סוכת מציל? יושב
לבד. אני יושבת איתו. אחר כך אני בוכה.
עוברת חצי שנה. ראובן מדריך תרגילי סדר של ילדים בכיתה נמוכה יותר
ממנו, משהו מוזר שקורה במקיף א' בבאר שבע. יום אחד הוא מתקשר אלי. מספר שאמא שלו
ניסתה להתאבד? אולי יצאה מהבית והסתובבה כמו משוגעת? אישפזו אותה. אני, הוא
והעו"סית שלהם נוסעים לרווחה בבאר שבע. עוברים בין שני בניינים. לא יודעת מה
עשינו שם. אני הלכתי עם ראובן.
אחרי כמה ימים אני באה אליו הביתה. הוא ואמא שלו יושבים בסלון. בית
קטנטן ממש, בשכונה ד'. הם מספרים לי סיפורים נוראיים על השכונה. איזה סיפור על
פוליטיקאי שעבר שם פעם. ורואים מלא פרקים של "חצי המנשה".
בסוף הלכתי לצבא. לא זוכרת איך נפרדנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה